איכרים, בורגנים, מלכים: מעמד וחברה בראשית עידן הלאומיות היהודית
Peasants, Sons of Kings: Class and Status in Early Jewish Nationalism
ראה אור בשנת 2026 בהוצאת מכון בן־גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן־גוריון בנגב. 296 עמודים · ISBN 978-965-510-166-9. הספר יצא לאור בסיוע מענקים מהמרכז לספר ולספריות בישראל ומהתוכנית ללימודי יהדות באוניברסיטת קורנל.
עמוד הספר בהוצאה · תוכן העניינים (PDF)
על הספר
מיהו ה”יהודי הלאומי” האידיאלי? מדוע הציבו כמה ממנהיגי הציונות סדר אריסטוקרטי — ואף מונרכי — בראש המדינה היהודית האוטופית, וכיצד הפכה דמות האיכר למרכזית כל כך בתנועה הציונית?
איכרים, בורגנים, מלכים בוחן את השפעתם של רעיונות חברתיים על הלאומיות היהודית בכלל ועל הציונות בפרט בעשורים הראשונים שלה. מתוך קריאה בכתבים ובאירועים מרכזיים מן השנים 1881–1904 מראה רונה ברנס כיצד עוצבו הרעיונות הלאומיים בידי תפיסות של מעמד, וכיצד קיבלו שאיפות חברתיות ביטוי לאומי.
הלאומיות היהודית הולידה מגוון רחב של פרשנויות ותקוות. קבוצות רבות בחברה היהודית — בעלי הון, מהגרים, אינטלקטואלים, סטודנטים ורבנים — העניקו לה משמעויות שונות וראו בה מענה לשאיפותיהן. באמצעות מסותיהם, מכתביהם וזיכרונותיהם של בני התקופה, האוטופיות שחיברו ואף תקנוני אגודות ההתיישבות שלהם, חושף הספר את התפתחותה של הלאומיות היהודית ואת הטשטוש והמתח שבין מעגלי הזהות והשייכות המעמדיים והלאומיים.
ביסוד האידיאלים המעמדיים שאפיינו את ההשקפה הלאומית היהודית עמדה, כמעט תמיד, התרבות הבורגנית — מהפכנית ושמרנית בעת ובעונה אחת, שואפת לשינוי לאומי ובה בעת מייחסת חשיבות לשימור מוסדות הדת, לסדר חברתי מדורג ולאליטיזם שלטוני. אולם בראשית המאה העשרים חלה תפנית באתוס שהנחה את התנועה הלאומית היהודית: אידיאלים פוליטיים מסוג אחר, הנטועים במחשבה חברתית ופוליטית לא־בורגנית ואף אנטי־בורגנית, סימנו כיוון חדש, ובמרכזו עובד האדמה החדש והפועל. הם גילמו גאולה גופנית ורוחנית, אישית וקולקטיבית, וסימנו התחדשות חברתית לצד רדיקליות פוליטית וכלכלית.
הרעיונות החברתיים שהתפתחו באירופה של המאה התשע־עשרה עיצבו הן את השיח המעמדי והן את השיח הלאומי, היהודי והכללי כאחד — והם ממשיכים לעצב את הלאומיות והפוליטיקה היהודית ואת מדינת ישראל המודרנית עד היום.
המהדורה האנגלית
עיבוד אנגלי של הספר נמצא בשלבי הכנה מתקדמים, ושמו הזמני Respectable Utopias: The Jewish National Idea through the Perspective of Class and Status.
שירה
החלון
שירים. הוצאת עירובין, 2020. 75 עמודים.
שֶׁקֶט
פַּרְפַּר עוֹבֵר
מִיּוֹם
אֶל לַיְלָה
כְּנָפָיו גּוֹשְׁשׁוֹת בַּחַלּוֹן הַמּוּאָר
לַיְלָה
אֶל יוֹם
מְעוּפוֹ בְּתוֹךְ הָעוֹלָם
מְשַׂרְטֵט אֶת עֲלֵי הַסִּרְפָּדִים
שֶׁקֶט בֵּין אִוְשָׁה שֶׁל סוֹף הַסְּתָו
לְאַחֶרֶת
שֶׁקֶט בֵּין מַשַּׁק כְּנָפַיִם בָּאֲוִיר
שֶׁקֶט בֵּין נִעוּר רַעֲנָן שֶׁל דְּרוֹר
בְּתוֹךְ עַנְפֵי הַשִּׂיחִים
שֶׁקֶט בָּאַסְפַלְט
שֶׁקֶט בֶּחֳרָשִׁים
שֶׁקֶט בָּאֲדָמָה
שֶׁקֶט בַּחַלּוֹן הַמּוּאָר
מִן הַיּוֹם
אֶל הַלַּיְלָה.
★
דָּבָר מִכָּל זֶה לֹא נִשְׁאַר.
הַיָּם, הָהָר.
רִשְׁרוּשׁ הַסִּירֶנוֹת מִחוּץ לְחַלּוֹנִי.
תַּהֲלוּכוֹת הַדָּמִים מִחוּץ לְחַלּוֹנִי.
הַמָּוֶת תָּמִיד,
מִחוּץ לְחַלּוֹנִי.
וְאֶפְשָׁר לְנַסּוֹת עוֹד פַּעַם:
דָּבָר מִכָּל זֶה לֹא יָכוֹל שֶׁיִּשָּׁאֵר.
הָעֶפְרוֹנִים שֶׁרוֹצִים אֶת הַשֶּׁקֶט.
הַכְּבִישׁ הַסּוֹאֵן שֶׁנִּרְגַּע.
חֲבוּרוֹת נְעָרִים שֶׁאֵינָם
פּוֹגְעִים בְּדָבָר.
★
אֲבָנִים הֵבֵאתִי לְאָבִי
וְהוּא הִכְרִיז לָהֶן אַהֲבָה
וּשְׁמָרָן כְּאִלּוּ הָיוּ שֹׁהַם
וּשְׁבוֹ וְאַחְלָמָה.
חצץ אדמה
שירים. הוצאת עירובין, 2017. 46 עמודים.
אבק פרפרים
וְאוּלַי
כֻּלָּנוּ אֲבַק פַּרְפָּרִים
נִשְׂרָפִים אֶל מְנוֹרוֹת פְלוֹרוֹסֶנְט לָבָן.
שְׁאֵר ־כְּנָפַיִם נִתָּז
לִזְעֵיר חֲלָקִים,
נִדְבָּקִים לִיצֹר אָדָם.
וּצְלִיל חֲרִיכָה מְלַוֶּה אֶת
מְנוֹרַת הַלַּיְלָה.
הוּא צְלִיל יָהּ.
שולחן העץ
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה
מֻנָּח עַל שֻׁלְחַן הָעֵץ
הַקָּלוּף,
וְאוֹר הַחַלּוֹן הַגָּדוֹל
שׁוֹקֵעַ בּוֹ שֶׁקַע.
האימה רק מחליפה צורה
חֲמִשָּׁה נַרְקִיסִים צָמְחוּ בְּגִנָּתִי. אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי עוֹד.
אֵימַת הַיְּלָדִים כְּבָר אֵינָהּ מַפְחִידָה אוֹתִי, אָמַרְתִּי לָךְ, אִמָּא. כָּכָה זֶה עַכְשָׁו.
מָחָר גֶּשֶׁם. עֲנָנִים. רוּחוֹת עֵרוֹת.
אֲבָל הָעוֹרְבִים מְחַכִּים עַתָּה שֶׁסַּבָּא יֵ רָדֵם.
סַבָּא נִרְדַּם.
וְהָאֵימָה רַק מַחְלִיפָה צוּרָה.
אֲנִי כְּבָר שָׁכַחְתִּי.
פַּעַם בַּחֲצִי מֵאָה (אוֹ שֶׁמָּא פַּעַם בְּשָׁנָה) אָנוּ שׁוּב מֻפְתָּעִים.
יֵשׁ מִי שֶׁמַּבִּיעַ צַעַר. יֵשׁ מִי שֶׁמִּתְחַלְחֵל.
כָּכָה זֶה עַכְשָׁו.
הַדִּבּוּר גַּם לָקַח מֵאִתָּנוּ אֶת הַצֹּרֶךְ לְהָבִין.
אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִחְיוֹת עִם הַמּוּסָר.
כֵּן. אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִחְיוֹת עִם הַמּוּסָר.
מִישֶׁהוּ קוֹרֵא לְעֶזְרָה. אִישׁ אֵינוֹ קָם.
כָּכָה זֶה עַכְשָׁו.
הָאֵימָה רַק מַחְלִיפָה צוּרָה.
ירושלים, 2014